כשההזמנות יצאו, את ההזמנה הראשונה כתבתי לאבא, עם הקדשה יפה ובקשת סליחה. ומאמא הבנתי: "אבא לא מתכוון להגיע לחתונה, אני לא באה, אני רצה. אבל אל תתעסקי בזה, תתעסקי בשמחה שלך", אמרה לי בלחש שאבא לא ישמע (משפחה)
אני רוצה עסקה בה אתה חותם לי, שמרגע
זה מתחילה הפסקת אש בינך לבין אמא, ואנחנו הילדים השבויים בבית, חוזרים לבית תקין,
בית של אהבה, בית עם ביטחון, בית שכיף להיכנס אליו - בלי צעקות, בלי ריב בינך לבין
אמא, ואם זה קורה, זה ממש לא מולנו (משפחה)
מאז היה אחמד יאסין על הכוונת של מערכת
הביטחון, ובדיוק בזמן הזה, ישבנו יחד כל חברי היחידה, לצפות במעלליו של המנהיג
האכזר בכדי לקבל את הרוח והמוטיבציה לפעול לחיסולו. צפינו בנאום שמסר לתומכיו,
נאום שלא אשכח בחיי
קפאתי על מקומי, הצמרמורות לא פסקו, ואת ההתרגשות לא יכולתי להסתיר. לא העליתי על דעתי, לא יכולתי להרשות לעצמי לחלום על זה אפילו. אלו היו רגעים בהם הבנתי את המעמד, את האמון שהמשפחה שיודעת הכי הרבה את כל חסרונותיי וחולשותיי, נותנת בי
בחתונה ניגש אליי יהודי יקר מזוקן לבוש בחליפה. "אתה זוכר אותי?" הוא שאל בהתרגשות. "בטח שאני זוכר אותך, אתה רוני שהתארחת אצלינו בונטורה" עניתי בחיוך. אבל רוני לא רצה למשוך זמן, הוא ביקש ממני להתלוות אליו לרגע, "אני חייב להראות לך משהו", אמר ברגש (חרדים)
חסד זה אפשרות לתת לאחר, ויחד עם זאת לתת לו גם להרגיש שאתה אוהב אותו, ולא על מנת להתגדל, או להכריז לכולם שהייתי שם בשבילו | צריך לשמור שגיוס ההמונים החרדי לצה"ל שקורה כאן לאחרונה, לא יגיע על חשבון מערכת שלימה קיימת ומטופחת, ולא ינכש מהציבור שלנו חלק ניכר ביום שאחרי (עולם הישיבות)
ריבונו של עולם, הרי אני שלך, מה שאתה רוצה אתה יכול לעשות לי. אתה תחליט אם אני אשאר חי או אמות עכשיו. אבל אני מתחנן אליך רבונו של עולם, מתחנן, אם אתה רוצה לקחת אותי - אז קח אותי אבל עכשיו... (חרדים)
זה קרה שעה לפני הוורט שלו. חיים היה כבר מוכן לצאת לכיוון בית הכלה מוקדם יותר, אבל הפרצוף שלו אמר הכל. יצאנו יחד לכיוון הוורט, אבל אז ראיתי את הדמעות: חיים אח שלי שמתארס הערב, בוכה. הוא בדרך לוורט שלו עצמו ותיכף נפגש עם כלתו, והוא בוכה כי הוא פשוט לא רוצה אותה (חרדים)
אלו היו הרגעים הדרמטיים שלא אשכח בחיי, לא הבנתי איך היא מסוגלת לדבר אליי ככה. האם זו דבורה רעייתי הממושמעת? האם זו האישה שלא הייתי צריך לבקש ממנה בכלל מה שרציתי, אלא רק מודיע והדברים נעשים מאליהם? "למה היא מתנהגת אליי ככה?", שאלתי את עצמי בקול, "מה עובר עליה?" (משפחה)
האחיין השתכנע לספר זאת להוריו, אבל אמר שהזמן היחיד שמסתדר לו להגיע אליהם הוא דווקא בשבת. הוא מוכן להגיע אליהם, אבל... בתנאים שלו. עם הסיגריות והאייפון שלו, ושאף אחד לא ידבר מילה. ההורים הנרגשים הסכימו, והוא אכן הגיע לשבת (חרדים)
לנו כחברה בריאה צריך שיהיה אינטרס
להעלות נושאים שונים בציבוריות שלנו, ולא לנהוג כמו בת היענה, הטומנת ראשה בחול. הערנות המתפתחת אצלינו בעקבות פרסומים
של סיפורים אלו, זה כורח המציאות | מילות פרידה מאחת הדמויות שלא אשכח בחיי (חרדים)
אני זוכר את הלחץ שלי לפני הפגישה הזו, זה היה באחד המלונות בבירה, חיכיתי וביקשתי מה', שייתן לי אפשרות להקים בית של תורה, שתהיה מציאת חן. אבל אז קיבלתי את שוק חיי. מיד כשהיא נכנסה ללובי המלון זיהיתי אותה (זוגיות)
את האמת? גם כדבר אחרון, לא האמנתי שהיא תעז לעשות זאת. גם כשניסיתי להשיג אותה, לא היה מענה. זה היה נורא, בפרט לבחור רגיש כמוני. לא ידעתי מה צריך לעשות עכשיו? מה התפקיד שלי ברגע הזה? (זוגיות)
גופו של איציק החל להתעוות
ותנועות הגוף שלו הפכו לבלתי נשלטות בידיים וברגליים. הספקתי לראות את עיניו
מתגלגלות כלפי מעלה עם עיוותים בפנים, והכחלה שהחלה להיראות סביב הפה. נאלמתי דום,
השתתקתי מבלי יכולת להפסיק לבכות (שידוכים)
פתאום זה התחיל להציק לי, הרגשתי צורך לברוח ממנו ולא להיפגש עימו אפילו במקריות. הוא היה תופס אותי בסופר, בבית הכנסת, או סתם בהליכה תמימה, ולא עובר זמן מה, ומתחילות השאלות שלו (משפחה)
קמתי על רגליי, מסתכל בעיניים על הגיס שאותו אני אוהב ומכיר כל כך ואומר לו אל מול כולם בקול שיצא ממקום מאוד אמיתי, אכפתי וכואב: "הלל, תסתום את הפה שלך עכשיו ומיד, די כבר, אתה אחרי ההגזמה...". הלל ניסה להשחיל מילה, אבל המשכתי: "אני לא מסכים לך לדבר, אתה לא מדבר עכשיו בלי הרשות שלי, הבנת?" (משפחה)
היא נסעה לפני חודש לירושלים, עלתה לאוטובוס והתיישבה. לאחר חצי שעה בערך, ניגש אליה בחור בעל חזות חרדית, וביקש ממנה שיחת טלפון. היא נתנה לו את הפלאפון, הוא ניסה להתקשר, מאחר שלא ענו לו, הוא הודה לה והחזיר לה את הפלאפון חזרה.
יום אחד נודע לי דבר נורא שלא אשכח
אותו לעולם: כשאנחנו מגיעים בשבת לסבתא שלי, אנו אוכלים את ההשגחה שנגדה אבא נלחם
כל כך, ועליה הוא נוהג לרדת ולזלזל תמיד בכל אפשרות. הדבר הזה נשמר בסוד מוחלט,
ושמעתי את זה מאחד מבני הבית (משפחה)
תוך שנתיים שיניתי בעצמי המון דברים: זה היה הלבוש עם הסטייל המעודכן ביותר, מה שגרם לאורך החצאיות והשמלות שלי להתקצר בכל קניה, וסגנון הלבוש הפחות שקט שחרג מהמקובל, ומי היה מאמין: להיות פחות אמא למיכלי שלי. כי מה שעניין אותי תמיד, זה להיות רמה אחת יותר ממה שאני (משפחה)
בחור התאונן בפניי כבר תקופה ארוכה על
כך שהוריו עוקבים אחריו יותר מדי, ומתנהגים אליו כאל ילד. הוא טען שכשהוא בישיבה
אמא שלו מתקשרת אליו ושואלת היכן הוא נמצא, ואם הוא לא בישיבה היא גוערת בו. כשהוא
מגיע הביתה הוא שומע הערות על תפקוד לקוי בזמן שהותו בבית (חינוך ילדים)